"קיצור תולדות הטלסקופ"

הטֵלסֶקוֹפּ הוא כלי מרכזי בחֵקר גרַּמי השמים. גליליאו גליליי היה הראשון שהשתמש בו כדי לצפּות בכוכבים לפני יותר מ־ 400 שנה, ומאז הלכו והשתכללו הטלסקופים, נבנו טלסקופים אדירי מְמדים ומִקצתם אף שוגרו לחלל. מהו טלסקופ? מי הִמציא אותו? וכיצד הוא פועל?

המילה "טלסקופ" מורכבת משתי מילים יווניות: "טֵלהֶ" – מרחק ו"סְקוֹפ" – לראות. הטלסקופ הפשוט ביותר בנוי כצינור שבכל אחד מקצוֹתיו עדשה מרכזֶּת (עדשה שממקדת קרני אור מקבילות לנקודה במישור המוקד שלה).

אפשר להשתמש בטלסקופים לצפייה בגרַמֵי שמים שונים, ובהם הירח, השמש (זהירות! אך ורק תוך כדי שימוש במַסנן מתאים), כוכבי לכת, כוכבים, גלָּקַסיוֹת וערַפיליות. יש טלסקופים קטנים שאפשר לקחת בתיק גב, ויש טלסקופים ענקיים שממוקמים במִצפּי כוכבים. אפשר כמובן להשתמש בטלסקופים גם לצרכים אחרים מלבד אַסטרוֹנוֹמיה. למשל, לצפייה בציפורים.

הקרב על הקרדיט

השאלה מי הִמציא את הטלסקופ תישאר כנראה לעולם לא פתורה. חוקרי ההיסטוריה של האוֹפְּטיקה מעריכים כי עוד במאה העשירית לספירה הייתה לערבים ולוויקינגְים אפשרות טֶכנולוגית לצפות בעזרת עדשות, ובאירוֹפּה השתמשו בעדשות בסביבות המאה ה־ 13. הטלסקופ המודרני נוצר ככל הנראה בסוף המאה ה־ 16 – תחילת המאה ה־ 17 – אז בנו שלושה יצרני עדשות הולנדים, שאינם קשורים זה לזה, טלסקופים. אחד מהם – הנס ליפרסהיי – קיבל את הקְרֵדיט על ההמצאה מכיוון שב־ 2 באוֹקטובּר 1608 הִגיש בקשה לרישום פטֵָּנט על המצאת "מכשיר לראיית דברים מרוחקים כאילו הם קרובים". אלא שעובדה זוֹ אינה מוכיחה כי הוא זה שהמציא את הטלסקופ, מכיוון שבאותו חודש בדיוק הִגיש אדם בשם יאקוב מטיוס בקשה להוצאת פטנט על מכשיר זהה. ייתכן שמטיוס הזמין עדשות אצל ליפרסהיי, שהיה יצרן עדשות. ליפרסהיי הצליח להבין את כוונתו של מטיוס ומיהר לרשום פטנט לפניו.

כך או אחרת, בהתחלה לא עורר המכשיר החדש כל התלהבות. לטלסקופים הראשונים הייתה יכולת הגדלה מועטה (פי שלושה בערך) ואיכות אופטית ירוּדה, ובשל כך ראו בהם המדענים בעיקר אביזרי אשליה וצעצועים.

הפיתוחים של גליליאו

באותה תקופה קיבל גליליאו גליליי טלסקופ לידיו, והחל לשפר אותו. גליליאו הֵבין שהטלסקופ יהיה חסר שימוש אם הדמות שהוא מייצר אינה בהירה וחדה, והתמסר כולו לבניית טלסקופים. הוא עיבּד בעצמו את העדשות, דאג למקם אותן על ציר אופטי מדויק, התקין צמַצמים בצורות ובקְטָרים שונים, שהפחיתו את העיוותים אשר נגרמו בשל מה שהִגדיר גליליאו "קרני האור האלכסוניות (ובלשוננו היום "סטיות אופטיות"), ושיפר את כושר ההפרדה (הרֵזוֹלוּציה) של הטלסקופ.
כדי למדוד את המרחק הזוויתי בין גרמי השמים המציא גלילאו מיקרוֹמטֶר שאותו הרכיב על שפופרת הטלסקופ. הוא הִבּיט בעין אחת דרך הטלסקופ, ובעין האחרת הביט דרך שְָתות המיקרומטר. חפיפת שתי הדמויות אפשרה לו למדוד את המרחק בין העצמים הנצִפּים. גליליאו היה הראשון שהשתמש בטלסקופ למטרות מדעיות.

התגלית המהפכנית של גליליאו

ב־ 10 במֵרץ 1610 פרסם גליליאו לראשונה תובנות מתצפיות אסטרונומיות באמצעות טלסקופ. תגליתו הראשונה הייתה כי להבדיל ממה שחשבו באותה תקופה, פני הירח אינם מושלמים וחלקים, אלא מזכירים יותר את אלה של כדור הארץ המחורצים בהרים, בעמקים ובמַכתֵשים.

בכל מקום ברקיע שאליו הִפנה גליליאו את הטלסקופ התגלו תגליות מהפכניות. הוא הֵבין ששביל החלב – הנראֵה כנהר אור חיוור בשמים – הוא למעשה אוסף עצום של כוכבים; הוא גילה את הטבעות של שבתאי וכן שכוכב הלכת נוגה מקיף את השמש, ואף זיהה כתמים על פני השמש.
התגלית המהפכנית ביותר של גליליאו הייתה גילוי ארבעת הירחים הגדולים של צדק. תגליתו זוֹ הוכיחה שאותה פיזיקה שולטת בשמים ובארץ ושגרמי השמים אינם סובבים סביב כדור הארץ. גילוי זה עורר עליו את זעמהּ הרב של הכנסייה, שהייתה בעלת כוח רב באותה עת.

לאחר גליליאו השתמשו אייזיק ניוטון ומדענים רבים אחרים בטלסקופ כדי לחקור ולגלות את צפוּנוֹת היקְום. עם השנים פותחו טלסקופים מסוגים שונים, ואלה העניקו לחוקרים יכולות משופרות, אשר בעזרתן אפשר להבחין בפרטים רבים יותר, בחדות ובאיכות שגליליאו היה ודאי מתפעל מהן.

אהבת?
שתף עם חבריך