עידן היורה – הסוף!

על מטאוריטים, דינוזאורים וחללית מחקר חדשה

בכדור הארץ, המקום היחידי ביקום שבו אנו יודעים בוודאות כי מתקיימים חיים, מתרחשים לעתים אסונות טבע, חלקם עלולים להוביל להכחדות המוניות. מבין האסונות האפשריים הרבים, הפתאומי והעוצמתי ביותר עשוי להיות מטאוריט שפגיעתו עלולה לשנות לבלי היכר את כוכב הלכת שלנו.

מטאוריט הוא עצם סלעי או מתכתי שמגיע לפני השטח של כדור הארץ (או כוכב לכת או ירח) מהחלל. מקורם של רוב המטאוריטים הוא ברסיסי שביטים ואסטרואידים ואלו מכילים בעיקר תרכובות צורן. בעת שיוטם בחלל הם מכונים מטאורואידים, פס האור שהם יוצרים בעת המעבר באטמוספירה נקרא מטאור (ובשפה עממית "כוכב נופל") והמטאורידים המעטים שמצליחים להגיע לכדור הארץ ולפגוע בקרקע מכונים מטאוריטים. מכתשי מטאוריטים נפוצים מאוד על כוכבי לכת וירחים סלעיים שבהם אין אטמוספירה (כמו בירח שלנו) או שבהם האטמוספירה דלילה (כמו על מאדים למשל). לעומת זאת, בכדור הארץ שבו האטמוספירה פועלת כשכבת מגן וגורמת לשריפת רוב המטאורים טרם פגיעתם בקרקע, מספר הפגיעות מצומצם יחסית. לפי הערכות המדענים, מדי שנה נוחתים על פני כדור הארץ כ-500 מטאוריטים בגודל של מספר סנטימטרים ומעלה, מתוכם מתגלים ונבדקים רק אחדים. אולם, לעתים עשוי להצליח לחדור לאטמוספירה גוף גדול דיו שגם לאחר הפחתת המסה שלו בשל החיכוך באטמוספירה, עלולה פגיעתו להסב נזק עצום.

הדינוזאורים, שהיו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר שחיו אי פעם על פני כדור-הארץ, התקיימו במשך כ-177 מיליון שנה ונפוצו בכל היבשות שהיו קיימות באותה עת. לכן, היעלמותם בהכחדה המכונה "קרטיקון-פלאוגן" נחשבה במשך שנים ארוכות למסתורית. במשך שנים רבות הוצעו השערות שונות בנוגע לנסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, אשר הועלתה בשנת 1980 על ידי הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר ונחשבת כיום לתיאוריה המקובלת, היא פגיעת מטאוריט ענק בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-66 מיליון שנה. פגיעת המטאוריט בכדור-הארץ גרמה ככל הנראה ליצירת גל עצום של הדף, חום ואש, ואחריו להעלאת ענן אבק עצום לאוויר שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים.

בעידן המודרני, בו אנו חיים, האדם אינו מוכן להמתין בחוסר מעש לפגיעה המשמעותית הבאה של מטאוריט גדול, שברור לכולם שתגיע, למרות שהתזמון הינו בגדר נעלם. לכן, משאבים רבים מושקעים בבניית יכולת ניבוי של פגיעות מטאוריטים בכדור הארץ וגם בתכנון דרכים להסיטם ממסלולם במקרה שיתגלו כאלו שעלולים לפגוע בו. בשנת 2016 הקימה נאס"א את "משרד התיאום הפלנטרי" כדי להעריך ולפתח יכולות להתמודד עם איומי אסטרואידים פוטנציאליים. המשרד אחראי על איתור, מעקב ואפיון של אסטרואידים ושביטים מסוכנים המתקרבים לכדור הארץ, תוך מתן אזהרות לגבי פגיעות וסיוע לתכניות תיאום תגובה של ממשלת ארה"ב לאיום הפגיעה בפועל. בנוסף, מתקדמת נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, בפיתוח חללית שנועדה לבחון טכנולוגיה המיועדת להסטת אסטרואידים ממסלוליהם. החללית זכתה לשם "דארת" שהוא ראשי תיבות (באנגלית) שלDouble Asteroid Redirection Test .

"דארת" עתידה לטוס לאסטרואיד הזוגי דידימוס, מערכת המורכבת מדידימוס A, אסטרואיד ברוחב של כ-2 ק"מ, ואסטרואיד קטן יותר המקיף אותו בשם דידימוס B, שקוטרו כ-500 מטרים. "דארת", המתוכננת לשיגור בשנת 2021, צפויה לחקור את שני האסטרואידים ובסופה של המשימה תטיל את עצמה על הקטן מבין שני האסטרואידים. מערכת אסטרואידים זוגית, בדומה למערכת של כוכבים זוגיים או למערכת של כוכב לכת וירח, היא מערכת שבה שני גרמי שמיים סובבים מרכז מסה משותף. אם אחד משני העצמים מאסיבי יותר מהשני, מרכז המסה של המערכת יהיה קרוב יותר אליו (בדומה למקרה של כדור-הארץ והירח). המטרה שלשמה מתוכננת החללית לפגוע האסטרואיד היא כדי להסיטו מעט ממסלולו סביב האסטרואיד הגדול. הפגיעה תגרום לשינוי קטן מאוד במהירות ההקפה של האסטרואיד, שינוי שמצפי כוכבים על כדור-הארץ יעקבו אחריו וינסו לקבוע מה השינוי שנוצר במסלול של דידימוס B סביב דידימוס A. איסוף הנתונים וניתוחם צפויים לאפשר למדענים ברחבי העולם לקבוע טוב יותר את היכולות של שיטת הפגיעה הקינטית כאסטרטגיה להסטת אסטרואידים.

בעוד שלמדענים אין כל ספק שמטאוריט גדול עלול לפגוע בעתיד בכדור הארץ, השאלות הגדולות נשארו פתוחות. האם האנושות תוכל להתמודד אתו או שהכחדה המונית תביאה אל קצה? האם ניתן יהיה להשתמש במוח האנושי ובשיתוף פעולה בינלאומי כדי להסיט מטאוריט ממסלולו טרם הפגיעה בכדור-הארץ? או אולי בכלל בעתיד תהינה כבר מושבות במקומות נוספים בחלל וכדור הארץ יאבד את בלעדיותו כמשכן החיים.

 

 

 

אהבת?
שתף עם חבריך